<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן ש"ל</h1>
<h2>דף ג:</h2>
תניא אחת ביצה שנולדה ביו"ט ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המיטה אבל כופה עליה כלי שלא תשבר וספיקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות, והאי ברייתא מתוקמא להדיא כרבה דקיי"ל כוותיה דאית לן הכנה.
<h2>דף ד.</h2>
איתמר שבת ויו"ט הסמוכין וכן יו"ט ושבת הסמוכין רב אמר [נולדה בזה אסורה בזה ורבי יוחנן אמר] נולדה בזה מותרת בזה, וקמיפלגי בהכנה דרבה דרב אית ליה הכנה דרבה ור' יוחנן לית ליה הכנה דרבה. הקשה ר"ש אמאי אסורה ביו"ט הא בחול גמרה לה, ופירש דבביצת תרנגולת העומדת לגדל ביצים מיירי דלא הוכנה בשישי בחול אגב אימא, דלא שייכא בה הזמנה במעי אמה עד שנולדה וכי נולדה בשבת ליכא למימר הוכנה דזימון שבת ליכא. אי נמי דילמא רב לא ס"ל דכל ביצה דמתיילדא האידנא דמאתמול גמרה לה אלא דבו ביום הוכנה ואהכי אסורה משבת ליום טוב או מיו"ט לשבת, הלכך אנו אסרינן אפילו בעומדת לאכילה דחיישינן לזה הפירוש שני וקיימא לן כרב כדפירישית לקמן.
<h2>דף ד:</h2>
א"ר יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת שנשברו בשבת אסור להסיקן ביו"ט הסמוך לו, ואל תשיבני ביצה שאמרת בה נולדה בזה מותרת בזה, מ"ט ביצה כיון דביומא חזיא לגומעא חיה ולא קא שרי לה (מור) עד למחר מידע ידעי דבת יומא אסירא, עצים דלא חזי ביומייהו [אי שרית להו למחר אתו למימר ביומייהו] נמי שרו ואתמול משום דבשבת לא חזו להסקה. א"ר מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן, והא קא מהפך באיסורא כשמוליכן בתנור מזוית לזוית, כיון דרובא התירא הוא בהיתרא קא מהפך שהאיסור בטל ברוב. והא קא מבטל איסורא בידים ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה, ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלינן. ולרב אסי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא מבטלין מאי איכא למימר, ה"מ היכא דאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי איסורא. ועצים שנשרו מן הדקל ביו"ט אסור להסיקן בפני עצמן ביו"ט, משום דהוי"ל נולד ואסרו רבנן נמי גזירה שמא יעלה ויתלוש.
שאל החבר ר' יהושע ז"ל לרבי יצחק ב"ר אברהם זצ"ל שבת ויו"ט ונלקט בהן דבר הנגמר אם אסור בזה, דדילמא מאן דאית ליה הכנה לא אסר אלא דומיא דביצה שלא נגמרה וליתא בעין, ואע"ג דנולדה בזה אסורה בזה היינו משום דלא מינכרא מאתמול.
והשיב לו אני לא קבלתי מרבותי וגם איני כדאי לחלק. וראיה לדבר חדא דלא גרע מעירוב דאין מערבין מיו"ט לשבת משום הכנה לר' אליעזר בבכל מערבין, ועוד דאמרינן בירושלמי פ"ק דביצה [ה"א] שיורי פתילה ושיירי מדורה שכבו בשבת מהו להדליקן, רב ורבי חנינא תרויהון אמרי אסור ור' יוחנן אמר מותר. ומוכחא בירושלמי דמשום הכנה אסור דהא רב אית ליה דשתי קדושות הן ואינו יכול ליאסר אלא משום הכנה וכ"ש שנלקטו ואפילו נגמרו. ואמרינן נמי בירושלמי [שם] הכל מודים בנשרים שהן אסורין ר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר' זעירא מה בין נשרים מה בין ביצים, אילו נשרים באימותיהן שמא אינן אסורין אילו ביצים באימותיהן שמא אינן מותרות. משמע דטפי אית לן לאסור בנשרים ואפילו נגמרו מבביצה, דהא לא מפליג בין נגמרו ללא נגמרו. ועוד יש לך ללמוד דבר זה מלשון רבי יוחנן דאמר אל תשיבני מביצה, דמשמע דמשום דשרי ביצה הוצרך לומר אל תשיבני מביצה אבל אם היה אסור היה ניחא ליה ואע"ג דהוו בעין היה אוסרם כמו ביצה יצחק ב"ר אברהם.
מה שכתב דשיירי פתילה ושיירי מדורה שכבו דאסר רב דהינו מטעם הכנה, הא ליתא אלא משום דקסבר קדושה אחת היא כדפרישית בעירובין בפרק בכל מערבין, מיהו תשובתו אמת היא מטעמי אחריני שכתב.
איתמר שני ימים טובים של גליות, שאין עושין אותה אלא בני גליות ישראל הרחוקים מב"ד ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מר"ח ועד יו"ט להודיעם באיזה יום נקבע החודש אם ביום שלושים אם ביום שלושים ואחד. רב אמר נולדה בזה מותרת בזה, דחד מנייהו חול הוא וממה נפשך שריא דאי נמי קמא קודש הוא ושני חול אין הזמנה לסעודת חול. רב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה דמספקא ליה די"ל קדושה אחת היא ואזיל לחומרא מספק. איתמר שני יו"ט של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה, שהן ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן. אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא.
